העדר סמכות בית הדין לעבודה לדון בתביעת נזיקין נ' קופ"ח

רקע

1.         מר יוסף לוי ( המבקש או הנפגע) נפגע פגיעה קשה בתאונת דרכים שארעה לו ביום 27.12.09 ( תאונת הדרכים).

2.         תאונת הדרכים ארעה עת נהג המבקש בקטנוע מצומת השופטים לצומת אלומים. כתוצאה ממנה נחבל המבקש בראשו ובצווארו, בבית החזה, בצלעות עד כדי שברים בצלעות עם לחץ על חוט השדרה. המבקש הובהל לבית חולים הגליל המערבי בנהריה, משם הועבר לטיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם בחיפה; משם כשהוא מונשם הועבר למחלקת שיקום בבית החולים שיבא בתל השומר.

            מאז תאונת הדרכים (27.12.09) אושפז המבקש בבתי החולים האמורים עד ליום 22.2.10 עת הועבר לבית החולים לוינשטיין שם הוא מאושפז עד היום.

3.         בהודעה של בית החולים לוינשטיין, מיום 3.5.10, אל משפחת המבקש, נקבע שהליך השיקום הסתיים ולכן הוא ישוחרר מבית החולים ביום 10.6.10.

4.         המבקש הגיש תביעת נזיקין נגד המאגר הישראלי לביטוחי רכב ( חברת הביטוח או המשיבה 3) (תיק אז' (חיפה) מחוזי 24777-02-10) בה תובע הוא נזקי גוף בסכום העולה על 2.5 מליון ש"ח.

בנוסף הגיש הוא בקשה לתשלום תכוף לבית המשפט המחוזי בחיפה, אולם לאחר ששופטת בית המשפט המחוזי, כב' השופטת בטינה טאובר, העלתה מיוזמתה את שאלת הסמכות העניינית של בית המשפט לדון בבקשה לתשלום תכוף עתר ב"כ המבקש למחיקת בקשתו זו ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו ( ראו דיון מיום 2.6.10 - נספח לבקשה).

5.         או אז הוגשה לבית דין זה, בקשה זו למתן צו מניעה במעמד צד אחד ( הבקשה)  שעניינה מתן צו שיאסור על שחרורו והעברתו של המבקש מבית החולים לוינשטיין, לביתו או למוסד סיעודי אחר וזאת עד שתסתיים בניית ו/או התאמת הדיור בביתו של המבקש, דהיינו עד לפחות לתאריך 15.9.10. (ההדגשה שלנו).

6.         ביום 6.6.10 ניתן על ידי כב' השופטת מיכל אריסון חילו, צו מניעה ארעי האוסר על שחרורו של המבקש מהליך השיקום בבית החולים לוינשטיין עד לדיון בבקשה. הדיון בבקשה במעמד הצדדים נקבע ליום 8.6.10. לאחר מכן, בהחלטה מיום 7.6.10, הועבר התיק לדיון בפני מותב זה כאשר הצו הארעי בעינו עומד.

7.         ביום 13.6.10, התקיים הדיון בפנינו בו הועלתה מיוזמת ביתהדין שאלת סמכות ביתהדין לדון בבקשה לסעד זמני.

            באי כוח הצדדים, למרות שהוצע להם ע"י בית הדין, לבחון את השאלה ולהגיש טיעוניהם כעבור כמה ימים, בחרו לטעון טענותיהם ואלה רשומות  עלי פרוטוקול.

8.         בקליפת האגוז נאמר:

ב"כ המבקש טוען שלבית הדין הסמכות לדון בבקשה, הגם שלטענתו הסעד העיקרי שהוא עותר לו הוא תביעת הנזיקין התלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי;

ב"כ המשיבים 1 ו-2 - טוען שלבית הדין הסמכות לדון בבקשה;

ב"כ המשיבה 3 טוען שלבית הדין אין סמכות עניינית לדון בבקשה כלפי מרשתו, מה גם שכעולה מהבקשה לא מתבקש בה סעד כלשהוא ממשיבה זו.

פיצול הדיון בין הסעד העיקרי והבקשה לסעד זמני

9.         כאמור  טוען ב"כ המבקש שלבית הדין הסמכות לדון בבקשתו ליתן סעד זמני כמבוקש על ידו. אולם הוסיף הוא והשיב לשאלת בית הדין שלבקשה לא צרף תביעה לסעד עיקרי, שכן הסעד העיקרי לו הוא עותר מצויה בתביעת הנזיקין שהגיש כאמור לבית המשפט המחוזי.

10.        נאמר מיד ועוד בטרם נתייחס לשאלת הסמכות העניינית לדון בבקשה שבפנינו, שאיננו תמימי דעים עם טיעונו של ב"כ המבקש. לאמור, שניתן לראות בתביעתו לבית המשפט המחוזי את ההליך העיקרי של בקשה זו המוגשת לבית דין זה. אלו בתמצית טעמינו:

א.         לא ניתן להגיש בקשה לסעד זמני בשאלות הנוגעות למתן טיפול על ידי קופת חולים כללית במסגרת בית חולים לוינשטיין ללא תביעה עיקרית המעוגנת בטענות עובדתיות ומשפטיות הנסמכות על חוק הבריאות. כאן בדיוק מתחילה להתעורר שאלת הסמכות העניינית. אם בחינת זכויות מבקש/נפגע לטיפול במסגרת חוק הבריאות מצוי במסגרת סמכות בתי הדין  לעבודה, חייבת להיות תביעה עיקרית של מבקש/מבוטח/נפגע שתוגש לבית הדין לעבודה דווקא.